החלטה בתיק ת"א 49160-12-10

רקע בקצרה

1.      הליך זה עניינו תביעה ותביעה שכנגד אשר עניינן, בעיקרו, נוגע לעוולת לשון הרע, וכן לעוולות נוספות הנלוות לעוולה עיקרית זו. ההליך החל עם הגשת כתב התביעה ביום 19.1.11, כתב ההגנה הוגש ביום 7.3.11 ביחד עם כתב התביעה שכנגד ואילו כתב ההגנה שכנגד הוגש רק ביום 29.8.11.

2.      ביום 31.8.11 הגיש התובע גם קובלנה פלילית פרטית כנגד הנתבעים המתנהלת בתיק ק"פ 47185-08-11 בבית משפט זה.

3.      במסגרת דיון מקדמי שהתקיים ביום 15.9.11, הופנו הצדדים להליך גישור וזאת לאור המלצת בית המשפט ומשעה שמצאתי לנכון כי התביעות ההדדיות מתאימות להליך זה, אולם הצדדים השתתפו בישיבת גישור אחת בלבד בטרם סתמו את הגולל על המשך ניהול הליך הגישור.

4.      ביום 18.12.11 ניתנה הארכת מועד להשלמת ההליכים המקדמיים בתיק עד ליום 20.2.12 וכן הארכת מועד להגשת תצהירי התובעים עד ליום 25.3.12 ותצהירי הנתבעים עד ליום 25.4.12.

5.      מועד שמיעת הראיות בתיק נקבע ליום 18.6.12.

6.      בדיון מיום 16.2.12, אשר נקבע בעקבות בקשותיהם ההדדיות של הצדדים בנושא הליכים מקדמיים, הודיעו הצדדים כי יגישו את תצהיריהם במועד וכפועל יוצא מכך התייתר הצורך לדון בכל הבקשות התלויות ועומדות אותה עת בנוגע למתן תשובות לשאלונים והמצאת מסמכים.

7.      דא עקא, הצדדים לא השכילו לקדם ההליך כך שניתן יהא לקיים ישיבת הוכחות במועד הקבוע.

8.      במקום זאת, הוגשו, פעם נוספת, ערב רב של בקשות מטעם שני הצדדים, רובן ככולן נוגעות למתן מענה לשאלונים, מתן ארכה להגשת תצהירים, דחיית מועד דיון ההוכחות, חיוב בבזיון בית משפט ובקשה לעיכוב הליכים.

הבקשות נשוא החלטה זו

9.      ביום 29.1.12 הגיש התובע בקשה למחיקת כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד ומתן פסק דין בהיעדר הגנה וזאת על סמך העובדה כי חלפו ששה חודשים מאז ניתן צו מתן מענה לשאלון אך השאלון טרם נענה. על כך השיבו הנתבעים כי הוחלט להחיות את הליך הגישור ולפיכך אין להגיש בקשות מסוג זה וכי ניתנה ארכה למתן מענה והמועד טרם חלף.

10.  ביום 19.3.12 שוב הגיש התובע בקשה, הפעם לפסיקת הוצאות בגין בזיון בית המשפט וזאת בשל אי ביצוע הליך גילוי ועיון במסמכים, אי מתן מענה לשאלון ואי ביצוע החלטות בית המשפט. על כך השיבו הנתבעים כי הם מתנגדים למתן מענה לשאלון וזאת כדי שלא לפגוע בהגנתם בהליך הפלילי המתנהל נגדם. במענה לתגובתם טען התובע כי חלפו כבר תשעה חודשים מאז נשלח השאלון אל הנתבעים ורק כעת הם מעלים נימוק זה.

11.  ביום 11.4.12 הוגשה בקשה נוספת, הפעם מטעם הנתבעים, לעיכוב ההליכים בתיק זה. לטענתם, הם אינם יכולים לנהל את התיק על מנת שלא לפגוע בהגנתם בהליך הפלילי, כאשר שני ההליכים עוסקים באותה מערכת נסיבות.  התובע השיב כי אין קשר בין שני ההליכים ואין מניעה למתן תשובות לשאלון.

12.  ביום 30.4.12 ביקשו הנתבעים לדחות את מועד ההוכחות הקרוב וזאת בהסתמך הנימוקים שבבקשה לעיכוב הליכים. התובע השיב בתגובה כי אכן לא ניתן לקיים את הדיון אך זאת בשל התנהלות הנתבעים שהביאה לכך שלא הוגשו תצהירים במועד.

13.  ביום 16.5.12 הגיש התובע בקשה למתן החלטה בעניין אי מתן המענה לשאלונים - בקשה מיום 29.1.12. זאת לאחר שדיון בנושא זה התקיים ביום 16.2.12 והתייתר הצורך ליתן החלטה בבקשה לאחר שעמדת בית המשפט הובהרה לצדדים ואלו הודיעו כי יתנהלו באופן ישיר על מנת לייתר הצורך לדון בבקשות בעניין ההליכים המקדמיים בהליך זה ויגיעו להבנות ללא צורך בהחלטות.

14.  כאמור, חרף הדיון מיום 16.2.12 וההסכמה אליה הגיעו הצדדים שם, שוב הוגש ערב רב של בקשות כמפורט לעיל ואין מנוס ממתן החלטה בנושאים הנדרשים.

דיון והכרעה

15.  למען האמת, התנהלות הצדדים אינה ברורה לי.

16.  נראה כי הצדדים אינם מעוניינים להביא לסיום ההליך המשפטי, לא בדרך של גישור ואף לא בדרך של ניהול ההליך.